הפוסט נכתב בתאריך 5 במרץ 2014, בשעה 8:21, על ידי עדי פרבר
עד היום הכרתי במהלך חיי שני שחפים. "השחף" מספרו מלא ההשראה של ג'ונתן ליווינגסטון, שמספר את סיפורו של שחף שנודה מעדתו לאחר שסירב להיות כמו כולם. אגב, הספר הפך עם פרסומו לרב-מכר והדיח את "חלף עם הרוח" משיא המכירות. את השחף השני כתב צ'כוב, אחד המחזות היותר מורכבים והאהוב עליי מהשנים בהם הייתי שחקן. אה, והיתה גם בחורה בשם שחף שהכרתי בצבא, אבל זה כבר סיפור אחר. אז אפרופו סיפורים, רציתי להמליץ לכם על ספר ילדים בשם "לעוף". וכן, ניחשתם מי בתפקיד הראשי. השחף.
את הספר "לעוף" כתבה סיגל מגן לפני עשר שנים, ובשנה האחרונה הוא מופץ גם דרך האתר אמזון בתרגום לאנגלית וצרפתית. הפלטפורמה האינטרנטית העניקה לו כח תעופה מחודש, ואת הספר הורידו אנשים ממדינות רבות. לאחרונה הוא אפילו זכה במקום הראשון בארה"ב וביפן בקטגוריות שונות. זהו סיפורו של שחף סקרן שכל חייו היה דיפרנט, וכל עוד ניסה להתאים את עצמו לסביבה ולאחרים היה אומלל. עד היום המכונן בו איפשר לעצמו לראשונה לעוף בדרך שלו, אז גילה את האושר.
הסופרת סיגל מגן פרסה כנפיים בעצמה לפני קצת יותר מעשר שנים. כמוני היא עזבה את עולם ההי-טק, ומאז היא מתמקדת בעשייה חברתית ואמנותית. על אף שכתבה מעל 150 ספרים נראה של"לעוף" יש פינה מיוחדת בליבה. משיחה שלי איתה ניכר היה שבו היא הצליחה להביא לידי ביטוי את האמונה הכי צרופה שלה. היא גם מוצאת קשר ישיר בין המסר שבספר לבין תהליך יצירה, בו החוכמה האמיתית היא התחברות לרצונות, היכולות והרגשות האותנטיים של כל אחד מאתנו. סיגל לא מסתפקת בלעוף בחייה, אלא איפשרה זאת גם לבתה תום בת ה-11 שאיירה באופן שובה לב את הספר.
כמאמן אישי בשיטת different is the NEW better לא יכלתי להישאר אדיש לספר, שבצורה כל כך פשוטה מזקק את תהליכי האימון שאני מעביר. זה לא מובן מאליו להגיע למקום בו אנחנו מרגישים טובים בדיוק כמו שאנחנו. כמו בסיפורו של השחף, מרבית האנשים משווים את עצמם לאחרים. התנהגות מחבלת זאת מביאה איתה תמיד הלקאה עצמית, וחיים שמתנהלים מתוך פחד ותסכול. רק כשאנחנו מפסיקים לרצות אחרים, נוכל ללמוד שמה שאחר בנו הוא היתרון שלנו איתו ננצח. כמובן שזה תהליך, כמו בחדר האימון כך בספרה של סיגל.
עוד עקרונות קואצ'ינג שמצאתי בספר "לעוף" הם שימוש בהוקרה, כלי אימוני בו אנחנו שמחים על עצם העשייה ומנתקים אותה מהתוצאה. פתיחות שמתבטאת לרב ביכולת הקשבה. נחישות והתמדה, ה"מרכיבים הסודיים" שהופכים כל אימון לאפקטיבי. בגב הספר כותבת סיגל, "זהו סיפור של תהליך, זה סיפור על מה שצריך". תמיד עומדת בפנינו אפשרות להגיע גבוה יותר. תהליך אימון זה תהליך למידה שמעצים את המיומנויות שלנו. יחד עם החופש להיות מי שאנחנו, כל אחד יכול לעוף מעבר לתקרת הזכוכית שרובנו חיים תחתיה. זה עניין של בחירה כמו שאמרה דנה ברגר בשירה "עכשיו אני לומדת לעוף".
כשאני חושב על שלושת השחפים בחיי, כולם מקור השראה גדול. בספרו של ליווינגסטון, אותו שחף מנודה רכש יכולות תעופה גבוהות שלבסוף הפכו אותו לנביא. השחף של צ'כוב מעביר מסר של מימוש עצמי בחיים, והשימוש בו הוא סמל לאהבה, חופש ואושר. ב"לעוף" אותו שחף שהיה בהתחלה סקרן, בודד, ולא מתאים – הצליח לבסוף למצוא את הדרך הייחודית שלו ולהיות מאושר. אולי מהמסרים החשובים ומלאי תקווה, שנוכל להעביר לילדינו בתקופה בה אנו חיים. ותמיד זכרו שלא משנה בני כמה אתם, לכל אחד מאיתנו יש שחף שחי בתוכו.
אשמח מאוד לקבל ממך פידבקים ושאלות.
הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על תכנים חדשים והטבות בלעדיות או צרו קשר עכשיו והתחילו להתאמן יחד איתי בטלפון 054-2321933 או במייל info@dib.co.il
אם אהבתם לחצו על "like" ושתפו גם ברשתות החברתיות
שמחתי מאוד שהתחברת לספר והבנת באופן מדוייק את "כוונת המחברת". מאחלת לך שתמשיך "לעוף" בדרך הייחודית שלך ולעזור לאנשים נוספים, בתהליך האימוני, לפרוש את כנפיהם ולעוף בדרכם הייחודית…
תודה סיגל ויישר כח גם לך –
ספר מלא השראה שבהחלט אעשה בו שימוש גם בחדר האימון,
כדי לתת כח לאנשים בכל גיל למצוא את מסלול התעופה הייחודי והפרטי שלהם.
שלך, עדי
הכתיבה שלך מרתקת ואתה מכניס כל כך הרבה קסם בכל מילה ומילה! כיף לקרוא.
תודה יפעת,
אני שמח שאת נהנת לקרוא בבלוג שלי.
עדי