ארבעתנו: איך להצליח כאמן ואיך לא…

המטרה של תאטרון לעמת את הצופה עם המחשבות שלו ובהצגה "ארבעתנו", הבמאית ענבר גולן לקחה את זה צעד אחד קדימה. היא הצליחה לעמת אותי אפילו עם המחשבות שלי על מה שמתרחש על הבמה. שני שחקנים אותנטיים ומוכשרים (אבירם קליך, בר פלד) הצליחו לסחוף אותי לקסמו של התאטרון. זאת על אף שבהתחלה חשבתי שדברים מסויימים נעשו ברישול. עד שסצנה מפתיעה עם טוויסט קסום לקראת סוף המחזה טשטשה את הגבול בין אמנות למציאות. איך זה קרה? אז בואו נחזור להתחלה.

להצגה "ארבעתנו" התלווה אלי חבר טוב מהצבא, סטרייט. כמה דקות אחרי שהתחילה ההצגה כבר אמרתי לעצמי "אופס…סחבתי אותו להצגה על גייז בלי לדעת". מצאתי את עצמי גם מתעסק בשאלה שלרב לא אישיו אצלי "האם שני השחקנים סטרייטים או גייז". אפילו חשבתי לעצמי ממש במילים אלו "בטוח שלפחות אחת מהדמויות היא של הומו". אז זהו שממש לא!

ההצגה "ארבעתנו" מספרת דווקא על שניים. שני חברים קרובים שחולקים חלום, כשרון, ותשוקה משותפים. אז למה ארבעתנו? גם את התשובה לזה תגלו באותה סצנה מדוברת שבויימה בשחור ולבן, גם אם סימלה יותר מכל את החיים עצמם. בהזמנה שקיבלתי למייל היה כתוב שנושא ההצגה הוא פירגון וקנאה בין חברים. אבל לטעמי זה חוטא למחזה המקסים והעמוק שכתב המחזאי האמריקאי איתמר מוזס, שאת שמו הישראלי קיבל מהוריו הישראלים לשעבר.

שני חברים עם חלום משותף – אז איך זה שאחד הצליח להגשים את החלום והשני לא?

שני החברים בסך הכל יצאו מאותה נקודת פתיחה ועוד כשהיו בני נוער פינטזו על להקת רוק. כשהתבגרו דווקא מצאו את עצמם נמשכים לתחום אמנותי אחר, כותבים יוצרים. אז איך זה שאחד הצליח להגשים את החלום, וחתם עם הוצאה לאור על הוצאת ספר ביכורים כולל טור. כן, טור אמיתי למשך שנה שלמה לקידום המכירות. וכמו שאומר בנג'מין "הם השקיעו בי, למרות שהם יודעים שהספר הראשון לא יהיה ישתלם להם כלכלית". והשני, דיוויד, תקוע ומתוסכל בקריירה שלא ממריאה? לפי ההצגה ובדיוק כמו תורת אימון אישי, הכל טמון בגישה!

הגישה של דיוויד חיובית ואופטימית, הוא תמיד מסתכל על האופציות שעומדות לפניו. הוא מוכן לנסות דברים חדשים, אפילו כאלו שלא באמת נוחים לו. הוא מבין את הצורך לצאת מאזור הנוחות, להתגמש, ולקחת סיכונים. הוא גם יודע שהרווח העתידי שלו יהיה גדול יותר. לכן למשל הוא בוחר לשתף פעולה עם הצד המסחרי של האמנות לטובת ההצלחה שלו כאמן. מנסיוני כמאמן של אמנים, זה חלק חשוב בהתפתחות קריירה של אמן. לאדם כזה קוראים בעולם האימוני שחקן!

דיוויד לעומתו חי את החיים בגישה שלילית ופסימית, ותמיד מסתכל על המקרה הכי גרוע שיכול להיות. הוא חווה ביטחון עצמי נמוך ולא באמת מאמין בעצמו ובהצלחה שלו. יש לו פחד מכשלון ולכן נותן לאכזבות העבר שלו לנהל אותו בחיי היום יום, מה שמשאיר אותו עמוק בתוך אזור הנוחות שלו. הוא תמיד כבר מוכן מראש לקבל את ה"לא" ולא מוכן לנסות דברים חדשים. באופן טבעי הוא לא עובר שום התפתחות אישית או מקצועית.

"ארבעתנו" בבימויה של ענבר גולן יעמת אתכם עם המחשבות שלכם

אבל בחיים הדברים תמיד דינמיים ושום דבר לא שחור או לבן. לכן באחת הסצנות עלתה גם התובנה שהגלגל מסתובב. מצד אחד אף אחד לא יכול להצליח תמיד בכל דבר שהוא עושה, וכשלונות הם חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלנו. ומצד שני, לכל אחד יש את רגעי ההצלחה שלו. דיוויד שממשיך להיות בעשיה ומשקיע את עצמו במה שהוא אוהב, מועמד לפרס מחזאי צעיר. אבל גם כשקורה לו משהו חיובי, הוא ממשיך להתסכל על חצי הכוס הריקה ושם את הפוקוס שלו על מה לא טוב.

הקטנת הצלחות שלנו מורידה את המוטיבציה שלנו להמשיך בדרך ופוגעת בבטחון עצמי ומקצועי. במקום, הוקירו את ההצלחות שלכם! תובנה זאת ואחרות שעלו בדיאלוגים של הדמויות, טשטשו גם את הגבולות בין ההצגה לבין השיחה על הבירה שעשינו לפני ההצגה. אז ברשותכם אסיים בלהקדיש את הפוסט לאותו חבר יקר שמחפש בימים אלו עבודה חדשה, ואני מקווה שהוא יעשה את זה בגישה המנצחת של בנג'מין. גישה מנצחת ואפקטיבית לחיים!

 אשמח מאוד לקבל ממך פידבקים ושאלות.

הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על תכנים חדשים והטבות בלעדיות או צרו קשר עכשיו והתחילו להתאמן יחד איתי בטלפון 054-2321933 או במייל info@dib.co.il

 אם אהבתם לחצו על "like" ושתפו גם ברשתות החברתיות