הפוסט נכתב בתאריך 19 באוגוסט 2014, בשעה 8:39, על ידי עדי פרבר
הסיפור החדש של מיכל סנונית מתחיל ב"אשה אחת אהבה לרקום לילה ויום". בינינו, איזה סיפור לא מתחיל כך? בכל אחד מאתנו מסתתר חלום, וכמה שאנחנו אוהבים לרקום, לפנטז, ולדמיין אותו. רק כשמגיע הרגע לתרגם את כל זה לעשייה משהו משתבש, נכון? רוקמת החלומות, ממש כמוני כמאמן אישי ועסקי, טווה את חלומותיהם של אנשים. וכמו בספר כך בתהליכי האימון, אין התרגשות גדולה יותר מהרגע בו אנשים רואים את החלום של קורם עור וגידים.
מי לא מכיר את את הספר "צפור הנפש" שכתבה סנונית לפני כמעט שלושים שנים. סיפור מעורר השראה על הציפור שנמצאת בתוך נפשו של האדם, ליווה אותי בכל שנות התבגרותי. היה לו מקום כבוד לצד קלאסיקות כמו "הנסיף הקטן" של אקיזפרי, ו"השחף" של ג'ונתן ליווינגסטון. גם ברגעים בהם היה לי קשה לקבל את עצמי, או כשפחדתי מתגובת הסביבה על היותי הומו. התנחמתי בכך שלפחות ציפור הנפש שלי מבינה בדיוק את מה שאני מרגיש.
"ציפור הנפש" תורגם ל-44 שפות והיה לרב מכר בינלאומי, מאז זכה לאינספור עיבודים של מחול, תיאטרון, ומוזיקה. נראה שציפור הנפש של סנונית לא מפסיקה לרקום חלומות לעצמה. במשך השנים עיסוקיה היו מגוונים החל מרועת צאן, מטפלת בילדים, עיתונאית, והיום גם מרצה בנושאים ספרותיים. ספריה זכו בשלל פרסים בינלאומיים עם נתוני מכירות גבוהות. עוד חלום שהגשימה היה כשהתזמורת הקאמרית הישראלית, בניצוחו של גיל שוחט, העלתה יצירה שלה. עד היום כתבה סנונית לא פחות מ-42 ספרים לכל הגילאים וספרי שירה, ויש לה שלושה ילדים.
אם זה לא הספיק לכם כדי לקבל השראה שאמן יכול להגשים את עצמו, שימו לב לפרט הבא. סנונית הוכרה כסופרת חובה במקסיקו, כך שודאי כל ילד עם סומבררו מכיר אותה. כך שלא פלא שהיא כתבה את ספרה החדש, "רוקמת החלומות", מתוך אמונה עמוקה בחשיבותו של החלום בחיינו והתקווה שלעולם לא נפסיק לחלום. כמוה כך הדמות בספר, מלאה בתשוקה לעשות את מה שהיא אוהבת. לרקום יום ולילה כאמור. הבית שלה עמוס בחוטים, צבעים, ובדים בכל פינה, והתיאור הזה ודאי מוכר לכל מי שאי פעם התמסרת להגשמת החלום שלו.
את החלומות היא רוקמת עם בדי רוח איתם אפשר לעוף לכל מקום. ומאחר ולכל אחד יש חלום, רבים עמדו בתור כדי שהיא תגשים להם את החלומות בזמן שהם ישנים. כשהיא מזמינה אותם לתערוכה מכל אותם חלומות שרקמה, העוברים ושבים לא הצליחו לראות אותם. אבל אני כבר רווי ניסיון, הרי גם את ציפור הנפש לא ראו ועדיין לאיש לא היה ספק שהיא קיימת. כמובן שרק הנכדים הצליחו לראות את הבדים, אלה שעדיין מעיזים לחלום ולא רק בשנתם. זה הזכיר לי שגם עקרונות האימון היו חלק בלתי נפרד מאתנו כשהיינו ילדים, עד שמשהו השתבש על הדרך.
הספר מלווה באיורים הנפלאים של גליה ארמלנד, ששילבה באופן ייחודי חוטים אמיתיים. אני לא אעשה לכם ספויילר, אבל כמובן שאף פעם לא מאוחר מדי לחלום. כמו ששרה המעצימה הלאומית, גלי עטרי, "מתוך עולמות שבורים היא צומחת, לילות שלמים היא רוקמת כל מה שיקרה לה ". סנונית הקדישה את "רוקמת החלומות" לילדיה, וכתבה "שלא יעיזו להפסיק לחלום". זהו סיפור רגיש ועדין על חלומו של כל אדם, שמיועד לגילאי 5 ומעלה. אך לפני ומעל הכל – לבני כל גיל שעדיין מעזים לחלום.
אשמח מאוד לקבל ממך פידבקים ושאלות.
הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על תכנים חדשים והטבות בלעדיות או צרו קשר עכשיו והתחילו להתאמן יחד איתי בטלפון 054-2321933 או במייל info@dib.co.il
אם אהבתם לחצו על "like" ושתפו גם ברשתות החברתיות