הפוסט נכתב בתאריך 11 בפברואר 2026, בשעה 8:48, על ידי עדי פרבר
זה היה רגע שנחרט בזיכרון: ברכבת בווינה של סוף המאה ה-19, אדם זר התנפל על אביו של ילד קטן. ״סגור את החלון, יהודי מלוכלך!״ הילד בן השבע, זיגמונד פרויד, התבונן בשתיקה. האב לא הגיב, רק הסכים בכניעה. למרות זאת, הילד לא שכח את החוויה הקשה. המבט הזה של מי שצופה מבחוץ, של מי שלא שייך, של אאוטסיידר – ליווה אותו לכל החיים. כנער צעיר אימון אישי עוד לא היה מפותח, ודוקא הייתי סקרן לפרויד ולתיאוריות הפסיכולוגיות שלו. קראתי ספרים והתחברתי לרעיונות שלו על הלא-מודע ונפש האדם. לאחרונה צפיתי בסרט התיעודי "פרויד. האאוטסיידר" שביים יאיר קדר, העוסק בחייו וביצירתו של זיגמונד פרויד דרך ארבעה משברים מרכזיים.
בסרט גיליתי את חווית האאוטסיידר של פרויד שעוררה בי השראה אדירה, יחד עם זאת, כמי שפיתח את שיטת אימון מנטלי DIB: Different Is the New Better, אימון מנטלי מבוסס מדע שבה השוני הופך למקור כוח אמיתי. יחד עם זאת כמאמן היחיד בישראל שעובד כבר שנים בכלים מבוססי מדע אני יודע שרבות מתיאוריות פרויד מיושנות או לא פרקטיות לתהליכי שינוי. מדעי המוח בעשורים האחרונים חשפו נוירופלסטיות, תהליכי שינוי קוגניטיבי ושיטות מדידה אובייקטיביות שלא היו זמינות בתקופתו. מה שהופך את DIB למתודולוגיה ייחודית ומבוססת-נתונים לשינוי אמיתי. מאה ושלושים שנה אחרי הקמת הפסיכואנליזה, השאלה הזו מתעוררת: מה התובנות של האיש שהמציא את המפה לנפש האנושית יכולות לתרום לעולם הקואצ'ינג, התפתחות אישית והאימון העסקי המודרני?

עוד בתחילת דרכי כמאמן אישי, היה לי ברור שאין נוסחה אחת שמתאימה לכולם. כי כל אחד שונה. אבל יאיר קדר, במאי הסרט ״פרויד. האאוטסיידר״, מעביר מסר עמוק יותר: פרויד לא רק היה שונה וזר – הוא השתמש בזרות הזו כדי לפתח שפה חדשה לנפש. אני מזהה זאת. דווקא היכולת לחשוב מחוץ לקופסה, לא להתאים לתבנית, מאפשרת לי לזהות מה אחרים מחמיצים. זה יתרון מרכזי כמאמן, ללא שיפוטיות. פרויד הבין: מחוץ לקונצנזוס החברתי, חופשיים לחשוב דיפרנט. את העיקרון הזה שכל לקוח הוא מקרה ייחודי בניתי לתוך שיטת DIB. ו-Accumatch מאפשרת לי לראות את הייחודיות של האדם במיינדסט שלו, ובכך להתאים לו אימון אפקטיבי שיביא תוצאות.
בנוסף, אחת התובנות המרכזיות של פרויד היא המושג ״עבודת אבל״. כשאנחנו חווים אובדן – של אדם, של תפקיד, של חלום – אנחנו לא יכולים פשוט ״לעבור הלאה״. צריך לעבור תהליך: להודות באובדן, להיפרד מהמציאות הישנה, ולהפנים את השינוי. פרויד זיהה משהו מרכזי שפרופ' דנה אמיר מחדדת: יש הבדל קריטי בין אבל על הממשי (להתמודד עם מה שקרה בפועל) לבין קינה על האפשרי (להיתקע בתחושה שכל העתיד אבד). שימו לב להבדל המסוכן למשל בין ״איבדתי מישהו שאהבתי״ לבין ״אני לא ראוי לאהבה בכלל״. בסך הכל מאוד הגיוני יחד עם זאת כמי שהתמודד עם אבל הורים בשנתיים האחרונות וכמומחה לדפוסי חשיבה אוטומטיים לא-מודעים במוח, אלה שקובעים את דרכי ההתמודדות שלנו במצבי לחץ. זה הרבה יותר מורכב מזה.
Accumatch, אבחון התנהגותי מבוסס בינה מלאכותית, מפיק מפת מיינדסט שמזהה וממפה 49 דפוסי חשיבה. באימון מתבוננים בהתנהגויות נצפות שמקורן בדפוסי הליבה שבמפה. זה מלמד אותנו גם שעם כל הכבוד לפרויד, אין חוקים קבועים. כל אחד מתמודד עם אתגרים אחרת, כולל אבל. הדפוסים האוטומטיים הלא-מודעים במוח קובעים זאת ישירות. למשל, נראה שאלה שתקועים בקינה הם בעלי דפוס 'עבר' גבוה. ואלה שמוכנים להתקדם מהר יותר הם בעלי דפוס 'עתיד' גבוה. הבנת המפה הייחודית של אדם מאפשרת אימון קוגניטיבי מותאם אישית. עוד הבדל מהותי בין קואצ'ינג לטיפול: באימון אנחנו לא מחפשים רק להבין – אלא לייצר שינויים והתקדמויות מוחשיות. לא רק להבין, אלא גם לעשות אחרת. כך שלא רק שנבין את הדרך הדיפולטיבית שבה המוח שלנו מתמודד במצבי לחץ. נוכל גם לשנות אותו במידת הצורך.
תהיתי רבות על הכללים הקלאסיים של הפסיכואנליזה, שונים כל כך ממפגשי קואצ'ינג אישי שאני מעביר – למרות שגם להם כללים משלהם. הפסיכואנליזה הקלאסית בין היתר דורשת מהמטפלים להישאר ניטרליים, קרים, כמו מסך ריק שלא מראה רגש. ואז נחשפתי לפרופ' ענר גוברין, שחושף עובדה מפתיעה: פרויד, שקבע את הכללים האלה בעצמו בכתיבתו התיאורטית, הפר אותם לא פעם. בפועל? נתן מתנות, הזמין לארוחות וחלק עצות מעשיות. מספרים על ברונו ולטר, אחד מגדולי המנצחים במאה ה-20, שהגיע עם כאב זרוע שמנע ממנו לנצח ולנגן בפסנתר. במקום ניתוח ילדות, פרויד אבחן זאת כתסמין פסיכוסומטי, לא פיזי, והציע טיפול מעשי. הוא שלח אותו לחופשה בסיציליה והנחה אותו "שכח מהזרוע". אם חזר הכאב? בכל זאת נגן". ולטר אמר שהוא לא יכול ופרויד עודד אותו בכל זאת לנסות. אכן הוא התגבר.

לפיכך, למפגש האנושי והחם יש כוח שמניע שינוי לא פחות מאשר לטכניקה הפורמלית הקשיחה. זה עיקרון יסוד בשיטת DIB: כל אדם דורש התאמה אישית מלאה, גמישות, חדשנות ונכונות לצאת מהתאוריות מקובעות. רב המאמנים עובדים לפי מדריך ופרוטוקול קבוע מראש שלמדו בבית הספר. זה עשוי לעבוד עם חלק מהלקוחות אבל עם רב הלקוחות זה פשוט לא יעבוד. זה גם יביא הרבה תסכול לשני הצדדים. דווקא אותנטיות, קשב, יצירתיות וגמישות יוצרות את ההבדל. לרתימה והובלה אמיתית נדרשת כימיה – בניית מערכת יחסים קרובה. מפת Accumatch מאפשרת לי לדעת בדיוק איך לדבר עם כל אחד כדי לרתום ולהניע לשינוי: למשל, ללקוח עם דפוס "שונה" נמוך (נטייה אוטומטית להימנע משינויים), במקום שפת שינוי רדיקלית, אני משתמש בשפת 'שיפור הקיים' שמתחברת למיינדסט שלו.
בעוד אנשים נוטים לחפש מאמנים או מטפלים דומים להם, חשוב להבין שזה יוצר נקודת עיוורון שעשויה לפגוע בתהליך. לעיתים קרובות, מה שהמתאמן באמת צריך זה דווקא איש מקצוע שונה ממנו, שמביא מבט חיצוני חדש. בסרט, פרופ' שולמית גלר מציעה תובנה עמוקה: הלא-מודע שלנו הוא אאוטסיידר פנימי. כשמאמן עובד עם לקוח, אחת המטרות המרכזיות היא להביא את ה״זר״ הפנימי למודעות. לא לדכא, לא להתעלם, אלא לזהות: מה החלקים שלי שאני מסתיר? מהם הפחדים האמיתיים? מה הדחפים שאני לא רוצה להודות בהם? אנשים מגלים דפוסי התנהגות שלא היו מודעים להם. זיהוי של ה"זר" הפנימי הזה – כשהוא מובא לתודעה – מאפשר שינוי אמיתי. מאמנים דומים יפספסו אזורים בהם יש בליינדספוט משותף. למשל אם שניכם נוטים לחשיבה יתר, דחיינות או הימנעות – אף אחד לא יזהה את זה אצל השני.
פרויד הגדיר את את הלא-מודע כ"טריטוריה זרה שנמצאת בתוך האני". כלומר: יש חלק בנו שאנחנו לא מכירים, חלק שאנחנו זרים לעצמנו ולכן קשה לאדם עצמו לראות. אבל החלק הזה הוא לא פחות מאיתנו – הוא חלק אינטגרלי ממי שאנחנו. יותר מזה, הלא מודע אחראי על 95% מההתנהגויות, ההחלטות והתוצאות שלנו. המאמן צריך לעמוד איתן מול התנגדויות, צידוקים, תירוצים והסברים שמונעים מהמתאמן להכיר את "הטריטוריה הזרה" בתוכו על מנת שזה ימתח גבולות. כמו נווט שמסרב להאמין במפה ומתעקש על מסלול מוכר, המתאמן עשוי לסרב לראות את השטח האמיתי – ותפקיד המאמן להדריך אותו ליצירת מסלולים חדשים. "המפה" של Accumatch, מציגה 49 דפוסים אוטומטיים על גרפים ויזואליים ומאפשרת ניווט מדויק. היא חושפת מסלולים נסתרים, מזהה "אזורים אדומים" כמו הימנעות או קונפליקטים פנימיים ומציעה מסלולים חלופיים מבוססי נתונים. ע"פ תיאוריית אימוץ האאוטסיידר הפנימי, זה הופך זרות ליתרון.

אחד הדברים שמייחדים אימון לעומת פסיכולוגיה זה שאנחנו לא מתעכבים בעבר או בקונפליקטים נפשיים עמוקים. קואצ'ינג מתמקד כפלטפורמה לפעולות שונות שמייצרות תוצאות חדשות לעתיד שלנו. כשאנשים תקועים הם יכולים לבחור ללכת לפסיכולוג שעשוי לקבע אותם בקינה על העבר, או לבחור בתהליך אימון מנטלי ליצירת עתיד טוב יותר על ידי אימון התנהגותי. לכן מפתיע שבסרט של קדר מופיע ציטוט מרתק על 'מלאך ההיסטוריה': "מלאך שפניו לאחור, רואה גלי הרס וחורבן, רוצה להישאר ולתקן – אבל סערה דוחפת אותו קדימה לעתיד". פרופ' דנה אמיר, פסיכואנליטיקאית מובילה וחוקרת פרויד, מפרשת: פרויד מסובב את המלאך – הופך את המבט לעתיד פוטנציאלי מלא אפשרויות. מסתבר שפרויד יישם זאת בחייו מול טרגדיות של מות בתו סופי ולאחר מכם נכדו היינלה. הוא לא נשאר בקינה על "מה שהיה יכול להיות" אלא ביצע עבודת אבל ממשית והמשיך ליצור.
פרויד לימד אותנו שהשפה חושפת את הלא-מודע, ובאימון אנחנו הופכים זאת לכלי מעשי. אנחנו לא רק מבינים את ה"זר" הפנימי כמו תובנת פרויד – אנחנו משנים דפוסים, מאמצים שוני ומביאים תוצאות מוחשיות. הופכים את האאוטסיידר הפנימי למנוע צמיחה. בדיוק כמו שפרויד ניסה לפענח את הלא-מודע, בשיטת אימון DIB אנחנו מפענחים את דפוסי ההתנהגות שפועלים מתחת לפני השטח. אנחנו עושים זאת בעזרת מתודולוגיה אבחונית שמזהה דפוסים לא מודעים, ה״אאוטסיידרים הפנימיים״. כי רק כשאדם מכיר את עצמו במלואו כולל החלקים הלא נוחים – הוא יכול לצמוח. זה לא רק טיפול רגשי. זה אבחון מבוסס-נתונים, כלים מעשיים והבנה מדויקת של מה מניע התנהגות. אם את/ה רוצים להניע שינוי התחילו במפת Accumatch כצעד ראשון לקחת שליטה על המיינדסט.