מתחת לעור של הקהילה הגאה

כל פעם אני מופתע מחדש עד כמה המציאות הישראלית היא ייחודית. חשבתי על זה לפני תחילתה של ההצגה "מתחת לעור", כאשר הכינו מראש את הקהל, שבמהלכה ישמעו אזעקות ויריות. היו אלה ימים ספורים מסיומו של מבצע "צוק איתן", כשהדריכות עוד היתה באוויר. עם הסצינה הראשונה חזרתי בזמן לתקופה אחרת בה חוויתי את תל אביב במלחמה, מלחמת המפרץ.

בחדר האטום של שרלוטה רוזנר, ניצולת שואה תל אביבית, נפרס סיפורה הרגיש והמרגש. במשך שנים היא הדחיקה את זכרונותיה מהשואה, ואפילו הסירה את המספר שנחרת מתחת לעור ידה במחנה העבודה. עד שכתבת גרמניה צעירה מתדפקת על דלתה, באמתלה של מחקר על אמנים מצטיינים יהודים ששרדו את השואה. שרלוטה, רקדנית מצטיינת בעברה, מתכחשת לאדם והאמן שהיתה לפני המלחמה. אבל בין אזעקת המלחמה לאזעקת הרגיעה, רוחות העבר מתעוררות ומחזירות איתם סודות מפתיעים.

אנו נעים בין אירועי ההווה לאלו שהתרחשו במחנה עבודה בו עיבדו עורות עבור התעשיה הגרמנית. כאשר שכבות העור מתקלפות, מתגלה סיפור אהבה לסבי סודי שנרקם בין שרלוטה לבין המפקדת שלה. כשמישהו נכנס לנו "מתחת לעור", זה מסמל שהוא הצליח להשפיע עלינו בצורה משמעותית ולהוציא מאתנו אמוציות חזקות. אפשר להשתמש בו לביטוי של אהבה, אך גם במקרה של סלידה. במקרה של שרלוטה והקצינה הנאצית אילזה קולמן, זה בהחלט שילוב מרתק של השניים. למעשה, עד הסצינה האחרונה בהצגה לא היה ברור לי לחלוטין טיב הרגשות בין השניים. הרגישות שבה טופל הסיפור מעלה שאלות מרתקות על מוסר ואהבה.

שאלות על מוסר ואהבה

את המחזה המקורי "מתחת לעור" כתב יונתן קלדרון, והוא מבוסס על סיפור אמיתי ותחקיר בן שש שנים שלא פסח על פרוטוקול המשפט של הקצינה הנאצית. השילוב עם הסיפור הבדיוני בן ימינו, מחזק גם הוא את נושא הדואליות שעולה שוב ושוב במחזה. העבר מול ההווה, הטוב מול הרע, האהבה והשנאה, התקווה והפחד, החיים והמוות – בין כולם משורטטים גבולות ברורים ומוקצנים, שלאט לאט מטשטשים. השיא הוא בסצינה בה הקצינה הנאצית התחפשה ליהודיה, ונכנסה מרצונה למחנה ריכוז כדי להיות קרובה לאהובתה היהודיה.

אותה דואליות נתמכת גם על ידי עבודת הבימוי המצויינת של הבמאית רקפת בנימין, ובאה לידי ביטוי במעברים של השחקניות המוכשרות בין שתי דמויות. אילנה קיויתי דאבנפורט משחקת גם את ניצולת השואה שרלוטה רוזנר בהווה, וגם את הקצינה הנאצית אילזה בעבר. שרלוטה בצעירותה מגולמת על ידי יעל פרימר, שגם משחקת את הכתבת הגרמניה בהווה. המעברים בין הדמויות חושפים רבדים נוספים, עד לגילוי שה-DNA נמצא גם הוא מתחת לעור. אבל אני לא אעשה לכם ספויילר.

מתחת לעור – זוית להט"בית מפתיעה בשואה

באופן אישי, היה זה גם אירוע חשוב מבחינתי בו נחשפתי לזוית להט"בית בשואה. הומוסקסואלים היו קבוצה נוספת שנרדפה על ידי הנאצים בשל נטייתם המינית. כמו היהודים, גם הם הושפלו, עברו התעללויות וניסויים, לבשו טלאי ורוד, ונשלחו למחנות ריכוז. רבים מהם נספו, אך עד היום אין סטטיסטיקה רשמית. גורלם של הומוסקסואלים בשואה כמעט לא נשמע, ורק בשנת 2002 הכירה גרמניה באחריותה לגורלם.

"אתם לא יכולים לתאר את זה", מתריסה בנו הקהל אידה, חברתה הטובה של שרלוטה שנלקחה יחד איתה למחנה הריכוז ברגן בלזן. זמן טוב לציין לטובה גם את השחקנית מיכל ויטמן נאור. אבל האמת היא שבבימוי הנפלא של רקפת, עם מינימום תפאורה, דווקא הרגשתי שאני כן יכול.

הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על תכנים חדשים והטבות בלעדיות

או צרו קשר עכשיו והתחילו להתאמן יחד איתי בטלפון 054-2321933 או במייל info@dib.co.il

חושבים שעמוד זה יכול לעניין או לעזור למישהו? לחצו על " like" ושתפו אותו ברשתות החברתיות