שנת 2013 נפתחת בחשיבה מחוץ…לקרטון

על אף כל התיאוריות והקונספירציות, שנה חדשה נפתחה ו2013 כבר ממש כאן. אנחנו החלטנו שהפעם נלך עד הסוף ומה יותר סמלי מאשר לציין את המאורע במעבר דירה. ראינו רק דירה אחת והתאהבנו בה ממבט ראשון, אולי בגלל שהיא נראית כמו שילוב של ספינה וצימר עם תקרת עץ נמוכה. כדי לצאת חודש קודם מהחוזה הנוכחי שלנו, מבלי לשלם את הקנס שמופיע בסעיף 16.1.1, השתמשתי בכלי ה Win Win של האימון האישי. "תובנת הניצחון ההדדי" היא למעשה קיום דיאלוג בו אני מצליח להראות לצד השני את התועלות שירוויח מאינטרס אישי שלי ובאמצעותו שני הצדדים יוצאים מרוצים. כך הצלחתי להראות לבעל הבית את כל הרווחים שלו מעזיבתנו בטרם עת.

כך הכל קרה מאוד מהר ואנחנו התמלאנו בציפייה לפתיחת דף והתחלה חדשה. הימים שלפני הביאו איתם שלל פנטזיות על איך הכל יכול להיות אחרת בדירה החדשה. לא עוד בלאגן ואגירת חפצים שאנחנו לא עושים בהם שימוש מאז 1992, קץ לכבל חוצה סלון שמחבר בין הטלוויזה למחשב והכי חשוב שהמתאמנים שלי לא יצטרכו להמשיך ולדלג בין שלוליות של מי מזגנים שמתנקזים לחדר המדרגות. היינו נרגשים לקראת השינוי ובדמיוני שמעתי איך גלגלץ מתחלף בסקסופון שמנגן ג'ז וכיצד הדיפולט "מסך הטלוויזיה" מקבל תחליף בדמות כריכה עבת כרס של ספר קלאסי.

בזמן שההמונים חגגו את עם קאווה ונשיקת חצות אנחנו העברנו את זמננו עם קרטונים, זיעה ויבלות. מהגג החדש השקפתי על המשאית והמנוף מתקרבים ובתוכם כל חיינו הגשמיים. הסתכלתי על עצמי מהצד וראיתי כיצד הכלים של האימון האישי עזרו לי בתקשורת עם שלל טיפוסים מגוונים. בניהול  משא ומתן עם בעל דירה ממולח שהעיניים שלו בצורת דולרים כמו בסרטים המצויירים. בתיאומים השונים עם הדיירים הקודמים, שאווירת השנטי שלהם הובילה אותם אל מחוץ לעיר. ועם מוביל עצבן שעל אף שביקר בדירה לשם מתן הצעת מחיר, כשהגיע הזמן לעבוד משום מה לסתו נשמטה לנוכח התכולה. שמחתי שאת הנטייה שלי להתעצבן ולשבור את הכלים החלפתי באורך רוח, הימנעות מתגובתיות וכל הזמן לחשוב כיצד אני פותר סיטואציה בדרך הטובה ביותר להשגת הסיטואציה הרצויה.

לחשוב מחוץ לקרטון במעבר דירה

היום, שבוע אחרי אני כותב לכם בין ארגזים של ספרים שטרם מצאו את מקומם, נזילות מהגג שמרטיבות לנו את הגרביים כל פעם מחדש ושלל נזקים שאני מקווה להתאושש מהם בתום השלושים. דרישת שלום מטכנאי בזק שהתקשה למצוא את המקום כי הוא לא מתל אביב, מטכנאי יס שסירב להגיד "לא" ובמשך שעות ניסה להבין למה האנטנה לא מזרימה את הפרקים החיוניים של "לה לה לנד" לורידים של מקס (הממיר, כן?). לספקנים ביניכם, עדיין ניתן לאתר את עקבות הבוץ שדאגו להשאיר שלל בעלי המקוצוע שבאו לתקן שקעים, לאטום את הגג ולבחון את הסבלנות שלי. בעיקר שנינו עייפים ולא כל כך מוצאים את עצמנו. וגם את הכריות של הסלון.

אין מה לעשות, לא פשוט לעבור דירה. נראה שחוק ה"ניסיון" לא משחק כל כך תפקיד ולכן על אף הרקורד הגדול שלי (שלוש דירות בניו-יורק ושש בתל אביב) נראה שאף פעם אי אפשר להיות מוכן לכל ואולי אין דבר כזה שנקרא מעבר חלק. התחלנו את שלב התכנון בצורה מאוד מסודרת ומושכלת – היתה תוכנית עבודה, רשימת משימות, תכנונים ולוחות זמנים, סדרי עדיפויות ומה לא. ניצלנו את ההזדמנות להיפטר מחפצים מיותרים, אלוהים יודע למה עטו כל ההומלסים של דרום תל אביב על אוסף הכבלים שהורדנו לספסל. פקדנו כל AMPM בסביבה ובמקום שהם ירוקנו לנו את הכיס, רוקנו אותם מקרטונים. דאגנו לרשום על כל אחד מהם את החדר אליו הוא שייך כדי שהפריקה תהיה מהירה ונוחה. אפילו כתבנו שביר עם כמה סימני קריאה גם על קרטונים שהכילו ספרים, כדי שלא יישבר לנו הלב בהמשך.

כשהגענו לדירה החדשה והמובילים נעלמו למסיבת הסילבסטר, שנתנה להם מוטיבציה גדולה לתקתק את ההובלה גם אם על חשבון שלמות החפצים. נשמנו לרווחה ורצינו לחגוג את הרגע המיוחל. החיפוש אחר בקבוק יין התגלה כמסובך יותר מששיערנו. בהמשך גילינו שגם מיקומם של המגבות, מצעים, דיאודורנט לא פשוט לאיתור. ואיפה הפאקטים של הסיגריות??? למדתי דבר חדש שיחסוך הרבה זמן ועצבים למעבר הבא, להכין תיק אחד עם כל החפצים השימושיים שנזקקים להם באופן שוטף. הסירו דאגה מלבכם, הדיאודורנט נמצא כעבור שלושה ימים. הבלאגן והכאוס השתלטו עלינו ולא פשוט בכלל לאלף אותם.

כנראה שהשיעור הגדול שניתן ללמוד הוא על האיזון בין תכנון מושכל לבין הדברים שאינם נמצאים בשליטתנו. אני מסתכל על כל הקרטונים שאני מוקף בהם ומייד חושב שצריך לצאת מהקופסא ולחשוב יצירתי. תמיד יש לנו את זכות הבחירה להסתכל על הדברים אחרת. למשל, שעברנו ביום עם מזג אוויר נעים וזכינו ליומיים של חסד לפני שהגיעה הסופה. ובהחלט אפשר לדמיין איך תהיה הדירה כאשר נצא מהברוך ונרים את הראש. הכי מדהימים היו המאומנים שלי שמהיום אני קורא להם מתאמנים קרביים שהגיעו לפגישת האימון השבועית גם כשכבר לא היה שולחן בסלון, מוקפים בין קרטונים ואפילו לא הרימו ידיים בסופה האימתנית. כמה השראה אפשר לקבל מהם על המחוייבות לתהליך האימון ולעצמם. זה כל כך לא מובן מאליו ותודתי הגדולה להם, אז מי אני שאתלונן.

אשמח מאוד לקבל ממך פידבקים ושאלות.

הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על תכנים חדשים והטבות בלעדיות או צרו קשר עכשיו והתחילו להתאמן יחד איתי בטלפון 054-2321933 או במייל info@dib.co.il

אם אהבתם לחצו על "like" ושתפו גם ברשתות החברתיות