חגיגת יומולדת זוגית בעיר אירופאית קסומה, הביאה תובנות אימון אישי על הצלחה. טסנו בעקבות השיר של בילי ג'ואל, 'וינה מחכה לך', וחזרנו עם שלל תובנות על החיים. מה זה הצלחה בחיים? איך נמדדת הצלחה? ואיך אפשר בלי שניצל ושטרודל.

וינה מחכה לך – בילי ג'ואל, וינה ומשמעות החיים

מה, עוד פעם בלוג חו"ל? אז יא. הפעם: וינה חיכתה לנו. נכון, שוב אזעקות, חוסר ודאות שיכולה להרפות ידיים, בפרט בתכנון חופשות והזמנת טיסות, בכל זאת החלטתי – טסים. אמנם חודש וחצי מאז החופשה שלי באתונה, אך בן זוגי ב-20 שנים האחרונות קובי חוגג 48 ואם יש משהו שהשנים האחרונות לימדו אותי זה לחגוג ולהוקיר כי שום דבר לא מובן מאליו. מה זה הצלחה בחיים אם לא נחגוג אותה. כך שלא משנה מה קורה סביב – יש דברים ששווה לעצור בשבילם. כמה ימים לפני הטיסה התנגן ברדיו שיר של בילי ג'ואל מתוכו שורה אחת הסבה את תשומת ליבי: "וינה מחכה לך". ראיתי בזה סימן. החופשה הזו תקרה – על אפם וחמתם של החות'ים.

מה זה הצלחה בחיים? על איזון ושניצל

מצד אחד אני מנהל עסק קואצ'ינג לתפארת (רשות המיסים של) מדינת ישראל שכל הזמן מתפתח וגדל. עם לוחות זמנים סופר אינטנסיביים של פגישות אבחון, אימונים אישיים ועסקיים בזום ואימונים והרצאות בחברות. מצד שני, בתוך כל העשייה אני כל הזמן מזכיר לעצמי מה באמת חשוב. שזה כמובן שניצל ושטרודל! אוקי, לא באמת. מה שכן חשוב עבורי בחיים זה אהבה, רגעים וחוויות. אז מאמן אישי בתל אביב קיבל השראה על החשיבות של איזון בחיים, משיר שכתב בילי ג'ואל מביקור בווינה. אחרי שראה בוינה אנשים מבוגרים ממשיכים לעבוד ולחיות חיים מלאים, זה גרם לו להבין שהחיים לא נגמרים בגיל צעיר כך שיש זמן לכל דבר.

דחיינות מול השגיות יתר ומה שבאמת חשוב

תפקידי כמאמן זה כמובן להוות מוטיבטור, לייצר מחוייבות, להניע מתאמנים לעשייה ולייצר שינוי דפוסי חשיבה של דחיינות והימנעות. ואלוהים יודע כמה זה נפוץ בתהליך אימון אישי "יש לך כל כך הרבה לעשות, אבל רק כל כך הרבה שעות ביום" כמו שכתב ג'ואל. יחד עם זאת, חלק מקהל המתאמנים שלי הם דווקא אנשים צעירים והישגיים שהולכים לאיבוד במרוץ להשיג הצלחה במהירות, בלי לעצור וליהנות מהדרך. להם אני צריך להנחיל איכויות של סבלנות ואיזון, מיקוד, למנוע שחיקה, לעזור בתיעדוף ולהזכיר להם ליהנות מהדרך. כמו השורה בשיר "אתה כל כך מקדים את עצמך ששכחת מה אתה באמת צריך".

כמאמן אישי אני שומע: "אני חייב להספיק הכול", "אין לי שנייה לנשום". הרצון להצליח, להשיג, להגשים – הוא מבורך. אבל השאלה האמיתית היא: בשביל מה? ולפעמים גם בשביל מי? ג'ואל כותב: "Slow down, you crazy child". משפט שתפס אותי ומהווה תזכורת נהדרת לי ולמתאמנים שלי – שאם לא נעצור, משהו אחר יעצור אותנו. שחיקה, מחלה, משבר. לפעמים הצלחה אמיתית היא דווקא לדעת מתי לא לעשות כלום – וליהנות מזה. איזון בין עבודה לחיים הוא חלק קריטי בהצלחה. וינה בשיר היא מטאפורה. למשהו שמחכה לנו בעתיד, אבל לא בורח – גם אם נעצור. היא מזכירה שלא כל דבר חייב לקרות עכשיו. ובעיניי, היא קריאה להתבוננות: האם אני חי בקצב שמתאים לי – או שאני רק רודף אחרי עוד יעד?

וינה, המטאפורה – וגם המציאות

בחיים שלי, וינה היא מטאפורה לרצון לעצור לרגע, לחגוג וליהנות עם בן זוגי ביום הולדתו. שהתגלתה כמציאות מוחשית של עיר יפהפייה ונקייה להפליא, שקטה להחריד, עם אדריכלות מרהיבה. אוכל נהדר. תרבות עשירה. אנשים אדיבים. המודרניות, הליברליות והפתיחות גבוהה. בזמן שההיסטוריה נוכחת ומשתקפת מכל פינה. אנדרטאות ליהודים שנספו בשואה, להומוסקסואלים שנרדפו. שמות יהודים שגרו בשכונות מוטבעים על מדרכות העיר. לצד לואי ויטון, דיור ומקדונלדס – שלל תזכורות למלחמות עבר, ממלחמת העולם ועד למאה ה-19. אבל למה ללכת כל כך רחוק… תמצאו בה גם פוסטרים שקוראים לשחרור החטופים שלנו. אמן.

איך נמדדת הצלחה ואיפה עובר הגבול בין מטרה למרוץ בלתי נפסק?

הגענו מוכנים ומצויידים בשלל טיפים שאספנו לביקור קצר של 5 לילות. עם רשימת Todo שאפתנית של מוזיאונים, ארמונות, מסעדות וכל מה שחייבים לראות בוינה. אחרי יומיים התעשתנו ובחרנו גם לעצור, לזרום ולהגיע לאן שצריך להגיע. אחד הדברים שאני מדבר עליהם הוא ההבדל בין "מטרה" ל"מרוץ". מטרה היא יעד ברור עם ערך ומשמעות, מרוץ הוא תנועה מתמדת ששואבת אותך בלי לעצור. בוינה הבנתי שוב עד כמה חשוב שנדע מתי לרוץ, ומתי לשבת. לשתות קפה, להביט סביב, לחייך לעצמנו. החיים לא נמדדים רק בהישגים – אלא ברגעים שביניהם. בריח של מאפה, בהקשבה לעצמנו, בשיחה לא צפויה עם מקומי. שם קורים הדברים הגדולים באמת.

פאלקו – מה זה הצלחה בחיים ע"פ כוכב הפופ האוסטרי

באולם תיאטרון מפואר צפינו במחזמר ונשאבנו להפקה שלא היתה מביישת את ברודווי (רק בגרמנית). סיפורו המרגש של יוהאן הלצל, שעוד כיחד חלם להיות זמר מפורסם ולימים הפך להצלחה מטאורית והגשים את חלומו. בשנות ה-80 פרץ אל ראש מצעד הפזמונים בארה"ב עם השיר "אמדאוס" ופיתח קריירה בינלאומית. המחזמר מציג את שם הבמה "פאלקו" כהאלטר אגו, שהביא אותו להצלחה אך בהמשך גם לנפילה הגדולה. מאבק בין התפתחות אישית ו-well being לבין הישגיות יתר שדחפה אותו לקצה. את מחיר ההצלחה הוא שילם במשבר זוגי, פרידה מאשתו וביתו, דיכאונות, אלכוהול וכדורים ועד לתאונה טראגית בה נהרג במהלך חופשה ברפובליקה הדומניקנית.

כמו פלקון, גם אנחנו לעיתים נקרעים בין הרצון להגיע רחוק לבין המחיר שעלינו לשלם בדרך. הצלחה שנראית לפעמים כמו יעד נוצץ, לעולם לא שלמה אם בדרך אליה אנחנו מאבדים את עצמנו. המחזמר הזכיר לי שהחופש לבחור את הדרך שלנו חשוב לא פחות מהמטרה עצמה. להיות נאמנים לעצמנו אל מול הציפיות והדרישות של האחרים. להבין ולבחור בקפידה את הוויתורים שאנו עושים למען הצלחה. אז איך נמדדת הצלחה? הסיפור מחדד שהצלחה אמיתית אינה רק יעד ולא נמדדת רק בהישגים חיצוניים. הצלחה היא גם הדרך – שבה עלינו להעז, להתמודד עם הפחדים שלנו, להתאים עצמנו למציאות משתנה וביכולת להישאר נאמן לעצמך.

תערוכת צילומים – כי אף פעם לא מאוחר מדי

הייתה לנו הזכות להשתתף בפתיחת תערוכת צילומים של רודולף ב. פקר, Maghrebinische Impressionen". בתרגום מגרמנית, "רשמים מהמַגרֵב", אזור הכולל את מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. לשם יצא פקר למסע עם חבר קרוב, במשך כשלושה חודשים, עם חיפושית פולקסווגן בשנת 1976 – בימים שלפני הסמארטפונים ומפות גוגל. הוא מספר: "כדי לא למשוך תשומת לב בזמן הצילום באזורים מיושבים, לבשנו ג'לאביה עם כובע קפוצ'ון גדול". כ-50 שנה אחרי, פקר, רופא עיניים בדימוס מזלצבורג, כבר קרוב לגיל 80, ומהשיחה שלי איתו ניכר עד כמה המסע הזה השאיר חותם עמוק בחייו. הוא גם תזכורת מעוררת השראה לכך שלעולם לא מאוחר להגשים את עצמנו. הוא הקדיש את התערוכה עם התמונות המרהיבות לחבר שנפטר והרצון להנציח את החיים.

אמנות עד שנמות – מה זה הצלחה בחיים מול אתגרי החיים

ביקרנו גם במוזיאון אלברטינה, ובתערוכה ""Matthew Wong – Vincent van Gogh: Painting as a Last Resort" המשלבת את יצירותיהם של שני האמנים ובכך מדגישה את הדמיון וההשפעה ביניהם. בין היתר בתיאורים של נופים פנימיים המשקפים את עולמם הפנימי ואת מאבקיהם האישיים. את ואן גוך אין צורך להציג. מתיו וונג, היה צייר קנדי-סיני שהתפתח כאמן עצמאי. הוא סבל מתסמונת טורט, דיכאון ואוטיזם, אך למרות זאת, יצירותיו זכו להכרה בינלאומית ונמכרו במחירים גבוהים. על אף ההצלחה לבסוף אתגרי החיים הכריעו אותו כאשר וונג התאבד בגיל 35 בלבד. שאלתי את עצמי שוב איך נמדדת הצלחה – על ההישגים החיצוניים או היכולת להתמודד עם אתגרים אישיים? כמובן החשיבות בלשלב ולאזן בין התפתחות אישית להגשמה בקריירה.

בוינה תתנהג כוינאי בכל סטטוס – האופרה המלכותית

כמובן שלא פסחנו על צפייה באופרה – הרי בוינה, יש להתנהג כוינאי. ביקרנו בבית האופרה המלכותית, מסמליה התרבותיים של אוסטריה, וצפינו ב"נישואי פיגארו" של מוצרט – קומדיה של טעויות, בה המשרת פיגארו וארוסתו סוזנה נלחמים להגשים את מטרתם: להינשא בארמון אדוניהם, הרוזן אלמוויווה. יחד הם מתמודדים עם אתגרים ותככים, ובראשם ניסיונות הרוזן לפתות את סוזנה ולחבל בנישואין. ההפקה הדגישה את המאבק בין המעמדות, כשהמשרתים, בתושייה ושיתוף פעולה, מצליחים להערים על אדוניהם וללמד אותם לקח בענווה ובכבוד הדדי. בסופו של דבר הם משיגים את מטרתם. המחזה חידד לי שהצלחה אינה תלויה רק במעמד או סטטוס בחיים, אלא בעיקר במחוייבות, עשיה ונחישות.

סיכום מסע אישי בוינה וחקר אחר מה זה הצלחה בחיים

וינה היא עיר של הצלחה – כל פינה בה מספרת סיפור של מצוינות והתמדה. מספיק לראות את התור הארוך בקונדיטוריית סאכר: עוגת השוקולד המפורסמת שנולדה במלון סאכר הפכה לסמל של איכות, יצירתיות ונאמנות למסורת. זו עיר שקמה מהריסות המלחמה, ידעה כיבוש והשפלה – ובחרה לצמוח, לשקם ולהוביל מחדש. ההיסטוריה שלה מלאה בדמויות מצליחות – מפרויד וקלימט ועד קפקא ושוברט – אנשים שהשאירו חותם על העולם. גם החוויה שלי שם הזכירה לי: הצלחה היא לא רק להגיע רחוק, אלא גם לעצור, להרגיש, להקשיב. כי בדיוק כמו שוינה תחכה לך – כך גם מוטיבציה, תשוקה והגשמה.

וינה בקולנוע אל מול המציאות

עם חזרתנו לארץ צפינו בסרט Before Sunrise, שמתרחש כולו בוינה ועוקב אחר ג'סי וסלין. איתן הוק, שנתקלתי בו כשגרתי בניו יורק, וז'ולי דלפי מגלמים שני צעירים שנפגשים במקרה ברכבת ומחליטים לבלות יחד ערב אחד בעיר. הסרט עוסק במשמעות החיים, זמן, קשרים ומה באמת חשוב. אחת השורות שתפסה אותי מגיעה מג’סי: "אם יש איזשהו קסם בעולם הזה, הוא חייב להיות בניסיון להבין מישהו, לחלוק משהו… אני יודע שזה כמעט בלתי אפשרי להצליח בזה, אבל מי אכפת? באמת? התשובה חייבת להיות בניסיון." המשפט הזה מחזק את הרעיון שהצלחה אינה יעד מושלם, אלא בדרך – בהעזה לנסות, להרגיש, להיות נוכח. כשזה מגיע להצלחה זוגית, היא טמונה בנכונות להיפתח ולנסות, גם בלי ערובה לתוצאה – בעוד שהתפיסה ההפוכה מונעת מאנשים לחוות אהבה.

למה אנשים שונים מסתכלים ופועלים דיפרנט לעבר הגשמת הצלחה? גם לזה ג'סי התייחס בסרט: "אני חושב שאנחנו פשוט חוזרים על אותם דפוסים שוב ושוב עד שאנחנו מודעים להם". זאת תמצית שיטת האימון הייחודית שלי המבוססת על אבחון מדעי לזיהוי ושינוי דפוסי חשיבה, המיינדסט. הצלחה אמיתית מתאפשרת בעזרת זיהוי הדפוסים שמנהלים אותנו, ובבחירה לצאת מהם, ולחיות אחרת. אחרת הדרך שבה אנחנו חיים אינה בחירה, אלא פשוט חזרה על תבניות, דפוסים אוטומטיים שמריצים אותנו קדימה. וינה לימדה אותי לעצור, ואימון אישי יעזור לך לזהות את הדפוסים, ולבחור אחרת. לחיות אחרת. לא רק לרדוף הצלחה – אלא להרגיש אותה.

וינה זו לא רק עיר לטיול – זו עיר שעוצרת את הזמן. מזכירה לנו איך מרגישה הקשבה. לעצמנו. לאחרים. לחיים. כמו בתהליך קואצ'ינג לחיים – השאלות שהיא מעוררת לפעמים חשובות מהתשובות. כי בדיוק כמו שהשיר של בילי ג'ואל אמר לי משהו בזמן הנכון – אולי גם הפוסט הזה ידבר אל מישהו. מישהו שרץ. שמכוון גבוה. שכבר עשה המון – אבל לא לגמרי מרגיש. אם יש לך שאיפות – אל תוותר. אבל גם אל תשכח לעצור, לנשום, לנגן מוזיקה, לאכול משהו טעים. וינה לא באמת מחכה – היא פשוט שם. תמיד. בדיוק כמו שלווה, איזון, אהבה. צריך רק להיזכר – שזה אפשרי. כל הזמן.

רוצה לגלות מה זה הצלחה בחיים עבורך באופן מבוסס מדע?

עד כמה דפוס ההישגיות פעיל במוח שלך? האם אתה אובר הישגי?

איזה חוזקות ודפוסים אוטומטיים משרתים אותך בדרך להצלחה והגשמה?

לזהות את החסמים שמעכבים ומחבלים בהצלחה שלך באופן מדויק ומבוסס מדע

הירשמו לתהליך אימון אישי ו/או עסקי (קואצ'ינג) צמוד איתי