לא בבית ספרנו – על חירות, שוויון ואחווה בכל יציאה מהארון

נחשפתם לכל כך הרבה תכנים להט"בים בשבוע האחרון, אה? אם אתם סטרייטים, אז אולי זה כבר יצא לכם מהחורים. סליחה על הבוטות. ואולי אתם לא באמת מבינים על מה כל המהומה. "מזל" שנקלענו בתקשורת שוב לדרמת מתח משפטית שנתנה תוקף חדשותי, לכל הנשים שמתנשקות או הגברים שמבקשים להתחתן. בכל זאת תרשו לעצמכם לקרוא עוד פוסט, לפחות עד הפעם הבאה שקירות איזה בית בריאליטי ירעדו מהערה הומופובית. תחשבו שלנו, חברי הקהילה, כמעט ואין תכנים שמתעסקים בחיים שלנו, ורב הזמן נצפה בגבר פוגש אישה. אפילו אני מעולם לא תיקשרתי באופן כזה אינטסיבי את היותי הומו, ואם כבר אז עד הסוף בראיון בגלי צה"ל. זאת בהחלט היתה חוויה משחררת וחשובה עבורי, כי ליציאה מהארון אין אף פעם סוף.

אין ספק שהחברה שלנו נהיתה הרבה יותר פתוחה ומקבלת. אפילו סקר שנעשה לאחרונה מראה ש-76% מהחילונים תומכים בנישואים בין זוגות חד-מיניים. אבל בינינו, איכשהו תמיד זה לא בבית ספרנו. שזה מגיע לאבא שמגלה שהבן שלו הומו או ילדה לסבית שיוצאת מהארון מול ההורים, פתאום נפער פער בין האידיאלים האינטלקטואליים שלנו לבין התחושות האישיות. תשאלו את אסתי זקהיים, טוב ליתר דיוק את תמרה, הדמות שהיא מגלמת בהצגה החדשה "לא בבית ספרנו" שביים אסף בלאו. היא מגלמת מורה שאהובה על תלמידיה, שמרביצה בהם רוח מרדנית ומודעות חברתית בזמן שהיא מלמדת אותם על המהפכה הצרפתית. גם התלמידים האדישים שלא מוציאים את הראש מהסמארטפון, לא יכולים להתעלם מקריאות מלאות התלהבות של "Liberté, égalité, fraternité" שזה "חירות, שוויון, אחווה". כשמסתיים שיעור היא גם מתמודדת בהצלחה עם תלמיד שיצא מהארון, ומסייעת לו להתמודד עם חוסר הקבלה של הוריו. היא מצידה מקבלת אותו כמו שהוא ומבטיחה שהם בטוח יתרצו. כמאמן אישי אני יודע שאסור לקחת שום דבר מאליו, ולא בריא להבטיח משהו שאינך יכול להיות ערב לו.

מקבלים הכל אבל לא בבית ספרנו? על גאווה, הצגה והחיבור לאימון אישי

יובל רז, מגלם בחן ואמינות את בנה כפיר, שאמנם שלם עם היותו גיי, אבל מסתיר זאת בסוד מאמו. הוא חושש מהתגובה שלה, מה שכנראה יפתיע אתכם בתחילת ההצגה. למה שיהיה קשה לצאת מהארון לפני אימא צעירה, אינטיליגנטית ופתוחה? ועוד עם האיכויות והאנרגיה שאסתי מביאה איתה לתפקיד. אבל תמיד זכרו ששום דבר בחיים אינו כפי שהוא נראה. יובל מגלם בחן ואמינות את הקושי שבלהסתיר את מי שאתה מהאנשים שקרובים אלייך ואת תחושת הניכור שמרגישים בתוך הארון. היחסים בין השניים מגלים בעדינות שהנטייה המינית אינה הבעייה ביניהם, אלא הסוד שמרחף באוויר. כשהוא מגיע להחלטה לגרום לאמו לשאול אותו, הוא מפזר סביבה רמזים בתקווה שהיא תשאל אותו. אבל תמרה, כמו מרבית האנשים, רואה את מה שהם רוצים לראות. לכן גם אם הוא היה תולה את דגל הגאווה בסלון היא כנראה היתה מפספסת.

אבל הוא יודע מה עוצר מבעדו, גם אם החברים שלו אוהבים אותה וחושבים שהיא הכי קולית בעולם. ביניהם, גם בן הזוג שלו שיתגלה כדמות מפתח בעלילה. בסך הכל הוא מפחד לאכזב את אמו באותו הזמן שהוא גם רוצה להיות אמיתי איתה. לכל אחד מאתנו יש את הארון הפרטי שלו, גם אם הוא לא מעוטר בצבעי הקשת והתוכן שלו שונה. תמיד מגיעה הנקודה בחיים שהגיע הזמן לשלם את "המחיר" לטובת מה שאנחנו רוצים. בהחלט יפה שעה אחת קודם להיות אמיצים ולהתמודד עם הדברים שחוסמים אותנו להיות אנחנו. כשהוא אוזר אומץ ושואל "את בטוחה שאת רוצה לשמוע"?, היא עונה "קודם תספר, אחרי זה אני אחליט אם אני רוצה לשמוע". תמרה לא יודעת להתמודד עם מה שהיא שומעת, והשניים יוצאים למסע של גילוי מחדש והתמודדות עם פחדים, סטריאוטיפים ודאגה. בסך הכל כל אלו הם התנפצות של כל מה שהיא חלמה עליו בשביל בנה היחיד. בהשקפת העולם שלי אין מקום לדאגות ולציפיות האלה, אנחנו אלה שיודעים מה טוב לנו ומה אנחנו רוצים. והתנצלות מראש לאימהות הפולניות שפתחתי איתם חזית.

לרב שמגיעה התובנה הזאת עם היכולת לשחרר, מגיע שלב ההשלמה ואיתו הקבלה. כשהציפיות של ההורים תואמים את ציפיותיו של הילד, אז הם באמת רוצים לטובתו. בנקודה הזאת אפשר לפתוח תקשורת בריאה, פתוחה ואמיתית. טוב, זה לפחות מהנסיון שלי. אבל אם תרצו לדעת מה קורה בהצגה, תצטרכו לבוא בעצמכם. לסיום, אחד העקרונות החשובים לחיים מוצלחים באימון אישי הוא "עמידה במילה". אז שימו לב למילים וההצהרות שלכם, שלא תמצאו את עצמכם במצב של "לא בבית ספרנו".

אשמח מאוד לקבל ממך פידבקים ושאלות.
הרשמו לניוזלטר וקבלו עדכונים על תכנים חדשים והטבות בלעדיות או צרו קשר עכשיו והתחילו להתאמן יחד איתי בטלפון 054-2321933 או במייל info@dib.co.il

 אהבת את המאמר? לחצו על "like" ושתפו אותו גם ברשתות החברתיות