הפוסט נכתב בתאריך 25 באוגוסט 2016, בשעה 8:00, על ידי עדי פרבר
עד היום אני בהודיה על הטיול בהודו ששינה את חיי מקצה לקצה. ב-2005 הכרתי את קובי, בן זוגי ב-12 השנים האחרונות שהזכיר לי שאני רוצה לטוס להודו עוד מגיל צעיר. תוך חצי שנה החלטנו לעשות טיול קצר בהודו מאחר והייתי מחוייב להפקות שונות כשחקן תיאטרון. אבל אחרי שבועיים עברתי הארה רוחנית ששינתה לי את החיים.
ברגע אחד הבנתי/החלטתי שכשאחזור לארץ אעזוב את כל מה שעשיתי עד כה ואתמקד בדבר אחד – כסף. אז נשארנו בהודו בסופו של דבר לשבעה חודשים מטריפים. עם החזרה לארץ מצאתי את עצמי מנהל בחברות הייטק בתחום המובייל. ככה חוזרים מהודו 🙂 את הסיפור המלא תוכלו לקרוא כאן
זאת לא הסיבה היחידה שהודו תמיד תהיה קרובה לליבי. כך שורדית גורן, מייצגת אמנים ומרצים, הזמינה אותי להופעת הריקודים 'טריקודים' מיד אמרתי נמסטה. זהו מופע חדש שבו משתפות פעולה שלוש רקדניות ישראליות (מאילה, דינור אלצטר, ויעל טל נוטע) המתמחות כל אחת בסגנון ריקוד הודי קלאסי שונה מצפון ועד דרום הודו.
אולי אחד הדברים המדהימים ביותר בטיול בהודו הוא השפע והמגוון הגדול. כל עיר, שלא לדבר על חבל ארץ, שונה לחלוטין אחת ממשנהה. בטיול שלי למשל זכיתי לטייל בכפרים נידחים ופרימיטיביים שבחלקם אפילו שאבתי מים מבאר. ובעיר כמו מומבאי חגגתי את ראש השנה האזרחית במסיבת גייז והייתי בהצגה באולם שלא היה מבייש אולם תיאטרון בברודווי. בצפון תמצאו הרים, בדרום ים, ובכל מקום יש את הקסם המיוחד וה'דיפרנט' שלו.
הודו, מלשון להודות. ואני רואה את הקשר הישיר בין זה לבין תהליכי אימון אישי ואימון עסקי DIB שאני מעביר. ההבנה שבכל אחד ואחת מאתנו נמצאים כל המשאבים האפשריים, ובעזרת תהליך אימון ניתן להביא יכולות כאלה או אחרות לידי ביטוי. לכל אחד מאתנו יש גם את ה'דיפרנט' שלו – מה ש'אחר' בו וזה היתרון שלו להצלחה. האימון מכוון את המיינד שלנו לתודעה של שפע. כזאת שמוכוונת אותנו למציאת פתרונות כדי לצאת מתקיעות בחיים. נקודת ההנחה שלכל בעיה או אתגר יש אינסוף פתרונות ולאו דווקא דרך אחת.
שלושת הרקדניות מוכשרות עד מאוד, ובעיניי גם אמיצות וחכמות. הבחירה שלהם בריקוד "נישתי" כמו ריקוד הודי היא נפלאה. הן בחרו להתמקד בנישה 'דיפרנט' שייחודית להן. הן עושות זאת מתוך חיבור אישי ותחושת שליחות. אין להן הרבה מתחרות במה שהן עושים. המומחיות שלהן זכירה וברורה. כמי שמעביר תהליכי קואצ'ינג לאמנים מכל סוגי המדיות – אין לי ספק שבדרך כזאת אפשר למנף קריירה מופלאה.
הרקדנית מאילה למשל עברה לגור בלונדון והתמחתה במכון לאומנות ותרבות הודו בלונדון. בהמשך היא אפילו הקימה את סטודיו הראשון למחול הודי בקרואטיה, ולימדה את סגנון הקאטק באוניברסיטה בלונדון. דינור קיבלה מלגת לימודים מטעם ממשלת הודו ולמדה את סגנון האודיסי בדרך ההודית המסורתית אצל מאסטר גורו. והרקדנית יעל טל נוטע נחשפה למחול ההודי בבנגלור, שם למדה את סגנון הקוצ'יפודי והופיעה בפסטיבלים חשובים ברחבי הודו. גם היא קיבלה מלגת לימודים מממשלת הודו.
שיתוף הפעולה בין הרקדניות נוצר במטרה משותפת להפיץ ולהביא את הריקוד ההודי והקסם שלו לעיני הקהל הישראלי. והן עושות זאת בגדול! במשך שעה הרגשתי שהחזירו אותי בזמן להודו. המופע מעניק חוויה מושלמת של קצב, תנועה וצבע! הבנות משלבות את סיפורי תרבות הודו בין קטעי הריקוד, ואפילו עושות טקסים וברכות הודיות שמכבדות את אמנויות הבמה. פעמוני הקרסול שהן עונדות לרגליהן מעצימות את החוויה הרב חושית. הן גם עושות שימוש נפלא במימיקה והבעות פנים וממש הרגשתי בסרט הודי (ה) 🙂