כאשר אנו מאבדים את הקשר למישהו, הרבה דברים משתנים. גם המוח משתנה כאשר אנו מתאבלים וחשוב להבין את ההשפעות על הרגשות וההתנהגויות שלנו. כתבתי בלוג עם תובנות אישיות ממסע האבל האישי שלי על הוריי, שהלכו בחודש שעבר לעולמם בהפרש של 15 ימים. שילבתי סיוע פרקטי שהענקתי להתמודדות עם אובדן כחלק מתהליכי אימון אישי וגם מחקרים מדעיים בנושא של אבל טיפולי.

בחודשיים האחרונים איבדתי גם את אימא שלי האהובה וגם את אבי היקר. אחת התובנות שלי היא שגם אם אובדן הורה היא חוויה אנושית אוניברסלית בלתי נמנעת. זה לא בהכרח מסייע להתכונן ולדעת איך להתמודד עם אבל או אובדן. כחלק מתהליך האבל שלי, בעודי עושה שימוש בכלים ובידע של אימון אישי, התחלתי לחקור את הנושא. נחשפתי למחקרים מדעיים שעזרו לשפוך אור על היבטים שונים של אבל. הבנות שמתיישבות עם שיטת אימון מנטאלי שלי שמושתתת על אבחון מבוסס מדע שממפה מיינדסט. ההבנה החשובה היא שכאשר אנו חווים אובדן של מישהו זה מביא לשינויים משמעותיים בחיינו וכמו כל שינוי, הוא מקבל ביטוי פיזי במוח.

המוח שלנו עובד בתצורה של מפות עצביות שמשפיעות על האופן שבו אנו תופסים את המציאות שלנו וחושבים על העולם. למפות העצביות יש השפעה אוטומטית ולא מודעת על הרגשות וההתנהגויות שלנו. בין הגורמים שמשאירים חותם מתמשך על המוח שלנו ומעצבים את המפות הנירולוגיות הם הקשרים שלנו עם אחרים. התמודדות עם אובדן של אדם אהוב גורמת לשינויים בחיינו וכמובן גם במוח שלנו. המוח נאלץ להסתגל למציאות חדשה ללא נוכחותם וזה מה שמוביל לתהליך מורכב של הסתגלות. כמו בכל אתגר איתו אנו מתמודדים בחיים, חשוב להבין את המנגנונים העצביים הפועלים במוח בתגובה לאובדן. לקבל כלים להתמודדות עם אובדן ולסייע בריפוי של אבל.

אבל ודיכאון – אותו דבר או דיפרנט?

אבל הוא תהליך הגנה טבעי שמתרחש כחלק מההתמודדות עם האובדן והכאב האמוציונל. רוב האנשים מתמודדים ומסתגלים בסופו של דבר לאובדן שלהם. כ-5%-10% עשויים לחוות אבל ממושך ומאתגר יותר. יש ויכוח מתמשך לגבי מתי האבל הופך לפתולוגי. צער ודיכאון למשל, קשורים לאבל אך גם נבדלים ממנו. גם הרהורים היא תכונה שכיחה אבל חשוב להבחין מתי כשאנחנו שוקעים אליה היא הופכת לבעייתית. אז איך נדע כמה מתהליך האבל אפקטיבי ומתי זה הופך לבעייתי?

אבל ודיכאון חופפים ומצטלבים אך עדויות מצביעות על כך שהם שונים. אבל כרוך בעיבוד מותו של מישהו – אנחנו עוברים על מה שקרה במוחנו. יחד עם זאת, התמקדות יתר באופן חוזר ונשנה בחשיבה על סיבות, נסיבות, תוצאות וסימפטומים של רגשות שליליים ובהשלכותיהם קרויה רומינציה, והיא תכונה של דיכאון שיכולות להיות לה השלכות שליליות. כדי להבחין בין אבל נורמטיבי לבין צורות ממושכות יותר של דיכאון ובדידות, הבנת השינויים במוח לאחר אובדן יכולה לעזור לענות על שאלה זו.

אז למה תהליך האבל יכול להיות קשה?

מחקרים נוספים הראו שמערכות התגמול של המוח שלנו מעוררות על ידי מערכות היחסים שלנו. בפרט על ידי קשרים המספקים לנו השראה ותמיכה. כך מופעלים תהליכים כימיים וביולוגיים כמו שחרור דופמין. כימיכל המעורר תחושות חיוביות כמו עונג, הנאה, סיפוק, מוטיבציה, קירבה ותחושת שייכות. זה משפיע לטובה גם על האזור במוח הקשור ללמידה, זיכרון ותגמול. שחרור הדופמין מחזק את הטריגר שהוביל לגירוי מערכת התגמול ומגביר את הסיכוי שהיא תחזור על עצמה בעתיד. ובנושא שלנו זה מה שמניע אותנו לקיים ולחזק את הקשרים שלנו ולהתחבר מחדש עם הקרובים אלינו.

בעקבות אובדן מנגנון זה אינו מתפקד יותר ובכך התמיכה וההשראה החברתית מתערערים. בלעדיהם, התהליך של התמודדות עם האבל יכול להיות מאתגר וארוך יותר. בשלבים אלו אנחנו עשויים לחוות מידע סותר במוח שמייצר תחושת בלבול ואף תחושת "געגוע נכזב". כאשר המוח חווה כמיהה לאדם אהוב שלא ניתן להגשימה. מצב מתסכל שבו אנו מחפשים מישהו אבל המוח אינו מתוגמל בנוכחותו. מחקר במדעי המוח מראה שהמוח נאבק לקבל את היעדרו של האדם.

למשל בזמן שיש לנו זיכרונות ממותו של מישהו, המוח עדיין מצפה שהם יהיו נוכחים. מצד אחד יש זיכרון של הלוויה או של שיחת הטלפון עם החדשות הרעות שקיבלנו. מצד שני החיווט העצבי במוח אומר שהוא עדיין כאן. למוח לוקח הרבה זמן לקבל את היעדרם עד שהוא מצליח ליישב את שני זרמי המידע הסותרים הללו. רק אז הוא מסתגל ומפסיק לצפות שהאדם יהיה שם. כדי שהמוח יוכל לחזות את היעדרם במקום לחזות את נוכחותם צריך להחליף את הקשרים העצביים שכבר אינם קיימים. המוח חייב להסתגל ליצירת קשרים עצביים חדשים, כדי להתאים את מערכת העצבים שלו למציאות המשתנה והמאתגרת בחייו.

המדע מאחורי האבל – כיצד הוא משפיע על המוח שלך?

כאשר מתמודדים עם אבל והשינויים והכאב האמוציונלי בעקבות אובדן של אדם אהוב, מתרחשים שינויים במקורות רבים במוח. הוא נמצא תחת השפעה ייחודית שמשפיעה על מגוון מערכות בגוף שמשליכים על התנהגות ורגשות. במצבי אבל, הרגשות של עצב, בדידות ותחושות שליליות פועלים במוח. בנוסף, יתכן ותהיה גם השפעה על הזיכרון, הריכוז ויכולות החשיבה. המוח יתרכז בעיקר בטיפול ברגשות הללו ובסימפטומים של האבל, מה שעשוי להקשות על ביצוע משימות יומיומיות. מחקרים מראים על השפעת האבל על מערכות שונות בגוף, כמו מערכת העצבים האנדוקרינית (מערכת ההורמונים), החיסונית, האוטונומית והקרדיווסקולרית (מערכת הלב והכליות).

תהליך אבל משפיע על מצבי רוח והרגשה גם בעקבות השפעה של רמות הכימיקלים במוח. מחקרים מראים שהאמיגדלה, האזור במוח שמקושר לתחושות רגשיות ולזיהוי של איומים, פועלת באופן חזק יותר בתקופה הראשונה של האבל. היא משחררת יותר קטכולאמינים וקורטיזול (הורמון שמשפיע על מערכת החיסון ועל התגובה ללחץ). אלו משמשים גם כמנטרלים פעולות של דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין אשר אחראיים על תחושת רגיעה, איזון והנאה. כתוצאה מכך עשויות להתעצם תחושות של חרדה, בדידות, לחץ, עייפות ודיכאון שמשפיעות על יכולת ההתמודדות עם האבל.

נשבר הלב -פחות אבל עוד כואב

הכאב שנגרם על ידי האבל יכול להשפיע על הלב ולהפריע בתהליכי שאיבת הדם, מה שעשוי להשפיע על יכולת הלב לשאוב דם בצורה יעילה. גם התחזקות רמות גבוהות של הורמון הקורטיזול במצבי "הילחם או ברח" במוח יכולה לשמש כמסבך נוסף שמשפיע על יכולת הלב לתפקד בצורה תקינה. הפקק הזמני בתהליכי שאיבת הדם יכול להשפיע על יציבות המערכת הלימבית שאחראית על עיבוד הרגשות. תגובה זו יכולה להוביל לשינויים במצב רוח, יכולת הריכוז וביכולת הזיכרון.

מחקר חדש מראה שכאשר אנו חווים עצב עז, המוח שלנו תופס זאת כאיום על ההישרדות שלנו. האמיגדלה במוח סורקת כל הזמן איומים, וכאשר היא מופעלת על ידי עצב היא מעוררת תגובת שרשרת בגוף. זה יכול להוביל לתסמינים גופניים כמו עלייה בקצב הלב והנשימה, כמו גם למנגנוני הגנה פסיכולוגיים כמו הכחשה. במקרים קיצוניים טראומה רגשית יכולה לגרום לשינויים ארוכי טווח בתפקוד המוח. לכן הבנת מנגנוני המוח ושימוש בכלים של אימון אישי מנטאלי יתמכו בתהליכים הביולוגיים והנפשיים ובכך יקלו על חוויית הכאב ויתמכו בהתאוששות הרגשית.

אבל ישראלי במרפסות מולי

מחקר ישראלי בנושא אבל בחן כיצד מתמודדים אנשים באמצע החיים בישראל עם אובדן הוריהם והצביע על השפעות עמוקות שיש לאובדן. החל מעל התפקוד הפיזי, הרגשי, הקוגניטיבי וההתנהגותי שלהם. בין היתר אובדן הורה יכול להשפיע על יציבות נישואיו של אדם, מהווה תזכורת לזמן המוגבל שיש לנו בעולם הזה ומייצר כמיהה עזה להמשך הקשר עם ההורה שנפטר ולהמשיך את ערכיו. מצאי המחקר מראים גם שמרכיבים שונים יכולים להשפיע על תהליך האבל, כמו מינו של ההורה שנפטר, פתאומיות המוות ואיכות הקשר. גם מגדר משחק תפקיד בעוצמת האבל, כאשר גברים ונשים כאחד מוצאים את אובדן האם קשה במיוחד.

המחקר מתייחס גם לציפייה החברתית מאנשים לחזור לתפקוד רגיל בזמן קצר, מה שעלול לבטל את האבל שחווים אלו שאיבדו הורים. אם אתם מתמודדים עם אבל או אובדן או מישהו בסביבתם, חשוב לזכור שתהליך האבל משפיע על המוח והגוף באופן משמעותי ומורכב. עשוי להשפיע על רמות הכימיקלים במוח, על מערכות פיזיולוגיות שונות, ובכך על יכולות התמודדות יומיומיות. באמצעות נוירופלסטיות מנגנוני המוח יכולים להתאושש, ליצור קשרים עצביים חדשים ולשפר את פעולתו. זה מראה על יכולת המוח להתגבר על מצבים קשים ולשחזר את עצמו. אך זמן ותמיכה נדרשים על מנת להשתלב במציאות החדשה ולהתמודד עם האתגרים של האבל.

רוצה לאבחן את מפת המיינדסט שלך ולהסתייע בהתמודדות עם אובדן?

לקבל מידע התנהגותי על איך להתמודד עם האתגרים באופן מותאם למוח שלך באופן אישי?

להבין מה מניע את ההתנהגויות שלך באופן מבוסס מדע ואובייקטיבי כדי לאפשר עוד דרכי פעולה?

לקבל הכוונה וייעוץ מדוייק לפיתוח חוסן נפשי מול התמודדויות החיים השונות?

הירשמו לתהליך אימון אישי עם עדי פרבר 1X1