שכונת פלורנטין תמיד היתה 'דיפרנט' בעיניי. עוד כנער גיי מפוחד ועמוק בארון בשנות ה-90 כשצפיתי בדמות ישראלית גאה חיובית ראשונה בסדרת טלוויזיה המיתולוגית פלורנטין. ועד היציאות בתיכון בערבי שישי עם הסוברו של אבא לברים והמועדונים המגניבים בשכונה. אז עוד אמרו מגניב 🙂 ב-7 שנים האחרונות גם הפכתי לתושב השכונה אליה הגעתי מהקצה השני והצפוני של העיר. אני מודה שדיי מיציתי מאחר והשכונה מוזנחת וכבר לא נעים לגור בה. עם זאת באותה מידה גם קשה לעזוב אותה. הקסם הזה שבגללו קשה לי לעזוב את השכונה היא שזאת ללא ספק השכונה הכי 'דיפרנט' בעיר. מגוון הטיפוסים, האפשרויות, הריחות, התבלינים, החנויות המיוחדות, הגרפיטי, וסצנת האמנות …
